ארגונים העוסקים ביהדות ברית המועצות

המועצה הלאומית למען יהודי ברית המועצות הוקמה ביוני 1971 בעקבות הארגון מחדש של הוועידה היהודית האמריקאית למען יהודי ברית המועצות (AJCSJ, 1964-1971). המועצה הלאומית למען יהודי ברית המועצות שימשה כסוכנות תיאום עבור ארגונים יהודיים לאומיים מרכזיים וקבוצות קהילתיות מקומיות בארצות הברית. ה-NCSJ פעל למען יהדות ברית המועצות באמצעות חינוך ציבורי ופעולה חברתית, שמטרתם הייתה לעורר את כל חלקי הקהילה לשמור על עניין בבעיותיהם של יהודי ברית המועצות. לשם כך, ה-NCSJ גם פרסם דוחות, תזכירים וחוברות ונתן חסות לתוכניות מיוחדות, ארגן אסיפות ציבוריות, פרויקטים ופורומים.

ה-NCSJ תוכנן להיות ארגון גג; מבנה המייצג את המאמץ של הארגונים הקהילתיים היהודיים העיקריים לסייע ליהודי ברית המועצות ולמשוך את תשומת לבה של ממשלת ארה"ב למצוקת היהודים בברית המועצות. תפקידיו העיקריים כללו פיתוח תכנון ואסטרטגיה למען יהודי ברית המועצות, תיאום עבודתם של כל החברים המרכיבים את ה-NCSJ והקצאת משימות ספציפיות ואיסוף והפצה של מידע על יהודי ברית המועצות, מסורבי עלייה ואסירי ציון (POC) ומדיניות ברית המועצות כלפיהם.

NCSJ קבע את יעדיו באמצעות קונצנזוס של חבר הנאמנים, שנפגש 3-4 פעמים בשנה. חבר הנאמנים היה מורכב מנציגים מכל סוכנויות החברות, כמו גם עשרים וחמישה נציגים ועשרים וחמישה ממלאי מקום מקהילות מקומיות. חבר הנאמנים בחר מדי שנה את הוועד הפועל ואת נושאי המשרה של NCSJ.

מליאת המועצה הלאומית כללה את כל חברי הוועידה היהודית האמריקאית למען יהודי ברית המועצות וכן את ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים באמריקה, וקבעה מספר נציגים של קרנות רווחה ומועצות ליחסי קהילה שמונו במשותף על ידי המועצה הלאומית המייעצת ליחסי קהילה יהודית (NJCRAC) ומועצת הפדרציות היהודיות וקרנות הרווחה.

עם הקמת NCSJ בשנת 1971, מונה ג'רי גודמן למנכ"ל NCSJ (הוחלף על ידי מארק לוין בשנת 1987), וריצ'רד מאס נבחר ליו"ר שלה (היו"רים הבאים היו תיאודור (טד) מאן ומוריס אברם).

באחד מעלוניו, תיאר ה-NCSJ את עצמו כ"גוף אוטונומי הפועל לפיתוח תוכניות שנועדו לסייע בהקלת בעיותיהם של יהודי ברית המועצות: לסייע ליהודי ברית המועצות המבקשים את זכותם לעזוב לישראל ולמקומות אחרים; להיאבק באנטישמיות הגואה בברית המועצות; לעזור ליהודים לחיות בברית המועצות עם הזכויות, הפריבילגיות והחירויות המוענקות לקבוצות מיעוט דתיות ולאומיות אחרות; [ו]לעזור להגן על הזכויות האזרחיות והאישיות של יהודים בתוך ברית המועצות." בשיא פעילותו, כלל ה-NCSJ כחמישים ארגונים לאומיים, ביניהם הוועד היהודי האמריקאי, הוועדה האמריקאית-יהודית לענייני ציבור, הפדרציה הציונית האמריקאית, הקונגרס היהודי האמריקאי, בני ברית ובנות ברית, הדסה, הסתדרות הנשים הציוניות; איגוד הרבנים המתקדמים, ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים באמריקה, הליגה נגד השמצה של בני ברית, מאבק הסטודנטים למען יהודי ברית המועצות, וברמה המקומית, מאות ארגונים קהילתיים יהודיים.

ה-NCSJ יצר רשת של קבוצות תמיכה, ששיתפה מגוון רחב של אמריקאים, יהודים ולא יהודים כאחד, וכללה רופאים, עורכי דין ובני זוג של חברי קונגרס. הוא השתמש בקשרים עם נשיאי ארה"ב, חברי הממשל וחברי הקונגרס והסנאט של ארה"ב כדי להפעיל לחץ על השלטונות הסובייטיים לאפשר את הגדלת מספר היהודים המנסים להגר מברית המועצות ולשפר את מצבם של יהודי ברית המועצות.

מההתחלה, מנהיגי NCSJ טיפחו קשרים עם מוקדי כוח בוושינגטון הבירה כדי לקדם את מטרתם: היזמים המשפיעים ארמנד האמר ודונלד קנדל, עורכי הדין הבולטים טלפורד טיילור ואלן דרשוביץ, הבדרנים ג'ואן וודלנד, ג'ק גילפורד וג'יין פונדה וכן סופרים ואנשי רוח כמו אלי ויזל ואלפרד קאזין.

כאשר הסנאטור הנרי "סקופ" ג'קסון וחבר הקונגרס צ'ארלס ואניק הציגו חקיקה הקושרת הטבות סחר (מעמד של אומה מועדפת ביותר) ואשראי למדיניות ההגירה של מדינות זרות, החל פרק חדש בפעילות התנועה למען יהודי ברית המועצות. המערכה בתמיכה בהצעת החוק של ג'קסון-ואניק החלה בשנת 1972 והגיעה לשיאה בחתימה על תיקון ג'קסון-ואניק לחוק הסחר של ארצות הברית, שהתקבל בשנת 1974 ונכנס לתוקף בינואר 1975.

בשנים 1984-1985, עם עצירה כמעט מוחלטת של ההגירה מברית המועצות, הכירה ה-NCSJ בצורך בשינויים משמעותיים והודתה כי המטרה החשובה ביותר של הארגון, "מיצוי המעורבות של כלל המגזרים בקהילה היהודית ובציבור הרחב" בארצות הברית, לא הושגה. הארגון נקט צעדים לשיפור תדמיתו כ"כתובת למאמצי ההסברה, הקווים המנחים, התוכניות והחומרים בנושא יהדות ברית המועצות", תוך התמקדות בעבודה עם הארגונים הארציים החברים ועם הפדרציות המקומיות "ליצירת גישה משולבת ומשתפת פעולה." מעורבותן של הקהילות המקומיות, שהייתה עד אז סמלית ברובה, חוזקה באמצעות גיוס מנהיגים וקהילות מקומיים להשתתפות בקבלת ההחלטות ובתדרוכי מידע סדירים. מטרותיה העיקריות של ה-NCSJ נוסחו מחדש כדלקמן:

"לאפשר ליהודים לצאת מברית המועצות בהתאם למשפט הבינלאומי; לסייע ליהודים שבחרו להישאר בברית המועצות לחיות כיהודים עם אותן זכויות הניתנות לכל לאום ומיעוט דתי אחר, ולהבטיח כי מצוקתה של יהדות ברית המועצות תישאר בחזית הדיונים של ממשלתנו, וכן של המגזר הציבורי והפרטי."

הוועידה למען יהדות ברית המועצות של גריטר ניו יורק (GNYCSJ)

ה-GNYCSJ היה הגדול מבין הארגונים המקומיים הפועלים תחת הוועידה הארצית למען יהדות ברית המועצות. הוא נוסד בשנת 1971 בעיר ניו יורק בידי הפדרציה לצדקה יהודית והמגבית היהודית המאוחדת של גריטר ניו יורק. ה-GNYCSJ שימש כגוף המתאם לפעילויות למען יהדות ברית המועצות בקרב למעלה מ-85 ארגונים וקבוצות קהילתיות יהודיות באזור המטרופולין של ניו יורק, עם גופים שותפים בקהילות האורתודוקסיות, הקונסרבטיביות והרפורמיות.

ה-GNYCSJ ערך משמרות, הפגנות, אסיפות, הרצאות, קונצרטים, מסיבות עיתונאים וטקסי הנצחה. "ימי ראשון של סולידריות למען יהדות ברית המועצות" – סדרת ההפגנות ההמוניות השנתיות רבת ההשפעה של ה-GNYCSJ בעיר ניו יורק – משכה מאות אלפי משתתפים ושימשה מודל להפגנות דומות למען יהודי ברית המועצות ברחבי הארץ, שהגיעו לשיאן בצעדה הארצית ההיסטורית "יום ראשון של חירות" בוושינגטון הבירה, ב-6 בדצמבר 1987, שאורגנה בשיתוף עם ה-GNYCSJ. בצעדה השתתפו 250,000 איש, והיא מכונה לעיתים קרובות העצרת היהודית הגדולה ביותר שנערכה אי פעם בארצות הברית. היקף פעילותה המגוון והמורכב של ה-GNYCSJ אפשר לה לשמור את סוגיית יהדות ברית המועצות בתודעה הציבורית.

אחת המטרות המרכזיות של ה-GNYCSJ הייתה לאסוף, להעריך ולהפיץ מידע על ההתפתחויות בברית המועצות, על מקרים פרטניים של "מסורבים" ואסירי מצפון, ועל תנועת הפעילים היהודית. לרבות מפעילויות איסוף המידע של ה-GNYCSJ הייתה מטרה מוצהרת לבחון את מידת עמידתה של ברית המועצות בהוראות ההומניטריות של הסכמי הלסינקי, וכן לאסוף ראיות להפרות סובייטיות של הוראות אלו. רוב המידע הגיע מאמריקאים שנסעו לברית המועצות כתיירים במטרה לבקר יהודים סובייטים. אלפי נוסעים כאלה תודרכו לפני הנסיעה ונחקרו לאחריה בידי ה-GNYCSJ.

הארגון עבד בשיתוף פעולה הדוק עם פקידי ממשל פדרליים, מדינתיים ומקומיים, וסייע להעלות את סוגיית יהדות ברית המועצות לסדר היום של היחסים הסובייטיים-אמריקניים בשנות ה-70 וה-80. ה-GNYCSJ שיתף פעולה באופן הדוק במיוחד עם פוליטיקאים מאזור גריטר ניו יורק, ובהם סנאטורים מניו יורק דניאל פ. מוינהאן ואלפונס ד'אמאטו, מושלי ניו יורק וניו ג'רזי מריו קואומו ותומאס קין, וראש עיריית ניו יורק אדוארד קוץ'. בהשראת ה-GNYCSJ ובעידודו, הם הגישו הצעות החלטה, הוסיפו הצהרות לפרוטוקול הקונגרס, ארגנו הליכים מיוחדים, פרסמו הודעות לעיתונות והשתתפו בהפגנות, משמרות ומסיבות עיתונאים למען יהדות ברית המועצות. ה-GNYCSJ תיאם את תוכנית "אמץ אסיר" של הקונגרס, שבמסגרתה כל חבר קונגרס מאזור המטרופולין נטל על עצמו מגוון רחב של פעילויות למען אסיר יהודי ספציפי במחנות עבודה סובייטיים.

ה-GNYCSJ תיאם סיורי הסברה באזור ניו יורק של יהודים סובייטים לשעבר שהיו כלואים בברית המועצות, או שהיו בני משפחה של "מסורבים" הכלואים במדינה הסובייטית, וסייע בתוכנית לשליחת חבילות עם מוצרי יסוד ל"מסורבים" שאיבדו את מקום עבודתם בעקבות בקשתם לעלות. הארגון הכין חומרי לימוד בשפה הרוסית ליהודים סובייטים המעוניינים בלימוד יהדות. הוא עבד בשיתוף פעולה עם "קול אמריקה" – תחנת רדיו בינלאומית הממומנת בידי ממשלת ארצות הברית המשדרת לברית המועצות – ולחץ להבטחת היקף שידורים גדול יותר ליהודי ברית המועצות. תוכניות "Operation Write-On" ו-"Project Yachad" היו תוכניות התכתבות שנועדו לקשר בין הקהילות היהודיות באמריקה ובברית המועצות.

באמצע שנות ה-80, שונה שמה של הוועידה של ניו יורק רבתי ליהדות ברית המועצות לקואליציה של ניו יורק רבתי ליהדות ברית המועצות. הארגון צמצם את פעילותו בשנים האחרונות לקיומה של ברית המועצות, עם הסרת המגבלות על הגירת יהודים סובייטים במסגרת תוכנית הפרסטרויקה של המנהיג הסובייטי מיכאיל גורבצ'וב – תוכנית לשינוי המבנה הפוליטי והכלכלי של ברית המועצות.